rsz_untitled_designdd

צדקה תציל ממוות!

נכון לפעמים יש תחושה שאי אפשר יותר?

הבעיות נערמות, העצב מעמיק, הכול מסתבך, הכעס מצטבר והתסכול מתחיל לתת אותותיו, דבר לא מצליח, שום הקלה לא נראית באופק ונדמה שכל העולם נגדי. הבשורה הטובה היא שיש פיתרון פשוט ואפילו מידי!

הפיתרון הוא לצאת קצת מעצמנו ולהסתכל סביב. להפסיק להיות מלאים בעצמנו ולא רק להסתכל סביב אלא ממש לראות. לראות אנשים סביבנו, רגשות של אחרים, התמודדויות של אחרים.

ולעזור.

להתנדב. לתרום.זה טבעי שאנחנו עסוקים בעצמנו, בעולמנו ובמה שקורה לנו.טבע זה מוכח מחקרית.

הספר "המוח הגמיש"* מציג תיאורית נירופלסטיות, כלומר המוח הוא גמיש. גמישות המוח מאפשרת לכל אחד מאיתנו לפתח מוח ייחודי לו,לפי חוויותיו והתמודדויותיו במהלך חייו.

וכשלכל אחד מוח ייחודי כל כך אנו מתקשים לראות את העולם דרך עיניו של אחר, ולכן לרוב אנו רואים רק את עצמנו והבעיות שלנו נראות הסבוכות החשובות והיחידות בעולם. מכאן תחושת "כל העולם נגדנו".

איננו רוצים את אותם דברים, איננו מגיבים באותו אופן לסיטואציות דומות, ואיננו ששים לשתף פעולה, אולם שיתוף פעולה הוא תנאי הכרחי לריבוי המין האנושי ולהישרדותו.

לפי תפיסה זו המוח משתמש בהורמון האוקסיטוצין על מנת להעמיק את גמישות המוח במידה שתאפשר התחשבות בזולת: "המוח הוא בראש ובראשונה איבר של חיברות, המסגל אותנו לחיות בחברה, ועל כן חייב להיות מנגנון שמידי פעם בפעם יפרק את נטייתו של האדם לאינדיבידואליות יתירה ולהתעסקות יתר בעצמו."

וכשאנחנו מפסיקים להתעסק בעצמנו ומתחשבים בזולת אנחנו נבנים כחברה מתוקנת, אולם מעבר לתרומתנו לזולת ולחברה ישנו גם רווח אישי.

הבעיות שלנו לעומת אלו של אחרים מתגמדות, הסיפוק האישי מעזרה לאחר גדולה. התחושה שעשיתי משהו טוב שאינו קשור אלי באופן ישיר מאוד מתגמלת. אם זכיתי לשמח מישהו, או להשביע מישהו, או לרפא מישהו בתרומתי הצנועה והלא אנוכית, הרווחתי.

התרומה יכולה להיות כספית אם אין לך זמן והתרומה יכולה להיות בזמן אם אין לך כסף. כל עוד קיים הרצון לעזור ולתת יד. תמצא הדרך לתרום. אחת הדרכים היא לפנות לאתר רוח טובה המוצג בהמלצות אתרים.

אבל ההזדמנויות לעזור פוגשות אותנו כל הזמן, בדמות קבצן ברחוב, מתרימים המקישים בדלת, הבגדים שנהיו כבר קטנים על הילדים שאפשר למסור, גם הצעצועים שלהם שנערמים בחדר.

הקופאית בסופר שמציעה לקנות מחזיק מפתחות בשקל, בית אבות מקומי שמציע לבוא לבקר את הזקנים, האפשרויות רבות. בחרו את זו המעניינת והמספקת אתכם ביותר ולכו על זה.

תתפלאו עד כמה קל לשכוח מהצרות שלנו, אפילו לרגע, למול פניו השבעות של ילד שהיה רעב או חיוכו של אדם חולה. בסופו של דבר הרווח כולו שלנו.

*נורמן דוידג' "המוח הגמיש" הוצאת כתר, 2009

רוצה להתייעץ איתי בחינם? מלא את פרטיך ואחזור אליך בהקדם!
סגירת תפריט